לקראת שמחת יום העצמאות / מוטי לקסמן, תשע"א
"לא מדינה נידחת / לא משק לא מפוקפק / הארץ מתפתחת / בצעדי ענק.
זה עסק יסודי / מספיק עם סנטימנטים / הראש היהודי / ממציא לנו פטנטים /
למן התנאים ועד הדווקאים / עוד לא היה מן דור כזה של ממציאים" [1].
כך שר בעליצות מרובה, אורי זוהר, שנים רבות לפני נלכד ב"זוהר".
אבל, באמת איננו מדינה נידחת.
וחגיגות יום העצמאות עומדות בשער.
גם ילדי גן "הנסיך הקטן, חוגגים עצמאות".
ובטכס יצהירו "ולתפארת מדינת ישראל"; גם יברכו, בטקסים רבים: "תחי מדינת ישראל"!
אכן שמחה.
ולאחר יום הזיכרון לשואה ולגבורה, השמחה כפולה ומכופלת.
ודווקא, לרגל השמחה, לפניה גם אחריה, אני מעיז לשאול: למה שלא נצהיר "לתפארת כל קהל עדת ישראל"; האם לא עדיף לברך "יחי כל בית ישראל".
מה מניע אותי לשאול זאת?
הסכיתו וקראו.
שלום בין בני אדם, לא בין מדינות
יש משפחות בהם בני הזוג נשואים זה לזה, יש משפחות בהם בני הזוג נסועים זה לזה. מובנו של המונח "נשואים" וודאי מוכר לקורא, אך למה מרמז המונח "נסועים"? איני יודע אם האקדמיה ללשון העברית נתנה דעתה על כשרות מונח זה, אבל הוא נשמע בציבור. לדעת המשתמשים בו המונח מציין קשר זוגי קבוע בין איש לאישה, אשר בגלל נסיבות אלה או אחרות כל אחד מהם מתגורר בדירה אחרת. מימוש הקשר והקרבה מחייב נסיעה, לכן הם קרויים "נסועים". שני מונחים אלה מציינים רק שתי אפשרויות מן המגוון הנוהג היום לתיאור משפחה או קשר זוגי קבוע בין אישה לאיש. בנוסף לכך ישנן משפחות חד-הוריות, קשר זוגי בין שניים מאותו מין ועדיין קיימים גם מקרים של ריבוי נשים.
כלומר, מי שמתאר משפחה כמבנה הכולל רק אישה ואיש נשואים מציג תמונה חלקית בלבד. התנאי היחיד לקיום ההתארגנות המסוימת הוא בהסכמת האישה והאיש לחיות יחד במבנה אותו בחרו. ייתכן מאוד שגם בעבר היו מבנים שונים לקשר זוגי, העניין הוא שרק מאז המאה ה-20 מקבלים כל המבנים האלה לגיטימיות חברתית, ערכית וגם משפטית.
אבל לא רק בתחום המשפחה, גם התנועה הקיבוצית כוללת היום מבנים והתארגנויות שונות ומגוונות שלא היו מוכרות בעבר. ושוב, התנאי למימוש השינוי הוא בהסכמת חברי הקיבוץ לכך.
במלים אחרות, במבנים חברתיים ובהתארגנויות חברתיות שונות חלים שינויים לכוונים חדשים ומגוונים.
בכל ההתארגנויות?
לאחר נאומו של ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו בבר-אילן התפרסמו תגובות רבות ומגוונות מכל הקשת הפוליטית, נראה לי שתגובותיהם של דויד גרוסמן [2] מצד אחד ותגובת גאולה כהן [3] מן הצד השני מציגות מסגרת הכוללת את רוב התגובות. גרוסמן וכהן חלוקים ביניהם לגבי הערכת הנאום של נתניהו אבל שניהם מסכימים על דבר מרכזי אחד: המציאות שבה אנו חיים היום היא "מציאות שדורשת גמישות, תעוזה וחזון".
אכן, ללא גמישות ללא תעוזה וללא חזון המציאות הקשה, כאן במזרח התיכון [4], לא תשתנה. אבל, מה היא המציאות שתשקף גמישות, תעוזה וחזון לפי גרוסמן? מציאות של שתי מדינות, בין הים התיכון לירדן. לא רק גרוסמן גם כהן סבורה שמוקד הבעיה הוא מדינה, או ליתר דיוק שתי מדינות בין הים לירדן, זה בעד וזו נגד.
וכאן אנו מגיעים לשאלה המרכזית: האמנם הגדרת הפתרון כשתי מדינות בין הים לירדן משקף גמישות, תעוזה וחזון?
האם הגדרת מדינות עם גבולות מוסכמים מנעה תמיד אלימות, מכאוב והרג? האם קיום גבולות ברורים וידועים מנעה את מלחמת העולם השנייה? האם באל קעידה לא ידעו שארצות הברית היא מדינה בעלת גבולות מוגדרים, ידועים ומוסכמים, כאשר הם שיגרו את מטוסי הנפץ? האם בשל העדר גבולות ברורים ומוסכמים פלש צבא ארצות הברית לעירק?
הקורא יכול וודאי להביא דוגמאות נוספות רבות לכך שקיום מדינות עם גבול ידוע ומוסכם לא בהכרח מנע אלימות ומכאוב.
בני אדם לא חיו מאז ומעולם רק במבנה של מדינות.
מקובל שמדינה בעלת גבולות ברורים ומוסכמים היא ישות שקיימת בין שלוש מאות לארבע מאות שנה. האם זה אומר ש"מדינה" היא ההתארגנות הטובה והמוצלחת ביותר לחיים טובים של האדם גם במאה ה-21, נראה לנו שהתהליכים בעולם מכוונים למציאת דרך אחרת [5]?
הנה מדינות אירופה נעות אט-אט למבנה על-מדינתי, אולי יש בכך כוון לישות ארגונית אחרת של בני אדם?
השאלה חשובה – מהי מטרת ההתארגנות החברתית הטובה ביותר?
האם הקמת תחומים מוגדרים של שטחים עם גבולות ושליטים [6] או לבחון תנאים להגברת האושר של בני אדם?
קיום מדינות בגבולות מוגדרים, ידועים ואף מוסכמים לא הגביר את האושר של בני אדם בעולם. להיפך, הקמת מדינות רבות אירעה לאחר מלחמות: "ועוד להזכיר למי שאינו זוכר או לא יודע: הכרזת העצמאות חלה בעיצומם של קרבות הישרדות קשים ביותר של הישוב היהודי בארץ. [...] הכרזת העצמאות שלנו נעשה תוך כדי קרבות עקובים מדם שגבו מחיר יקר אך בסופו של דבר הבטיחו את קיומה של המדינה" [7].
ולאחר שמדינה קמה יש וודאי להגן על הגבולות המוגדרים, הידועים ואף המוסכמים, נכון?
לשם כך מופנים משאבים רבים לצבאות וכלי משחית לרוב [8].
אכן, צריך לגלות הרבה גמישות, תעוזה וחזון כדי "ליילד" ישות ארגונית חדשה. ישות ארגונית בה לכל אמונה ומסורת יהיו חיים משלהם.
אני אומר, במקום להתקבע במושגים ישנים של מדינה. עדיף להציע לשכנים להתחיל בחיים משותפים בהם יש התחייבות אחת יסודית לא לפעול באלימות ולא בכפייה!
איני יודע איזו התארגנות אפשר להציע במקום מדינה עם גבולות מוכרים, ידועים ומוסכמים. אבל אני מאמין שאם מנהיגים וברי-עיון יחשבו קודם-כל על טובת בני האדם ורווחתם והם יתכנסו ויחשבו ויחפשו, הם גם ימצאו.
אני קורא למנהיגי ישראל, למנהיגי הפלשתינאים כולל החמס, וגם למנהיגי לבנון סוריה ירדן ומצריים להיפגש יחד ולהסכים ראשית על התחייבות יסודית אחת: לא לפגוע באחר, לא ברכושו, לא בביתו, לא בשדהו לא בכרמו.
בהמשך להסכמה היסודית לחשוב, לבחון, לנסות ולראות איזה התארגנויות אנושיות חדשות יכולות להיוולד; יש לגייס את המוחות החכמים ביותר מכל הישויות ולשבת ימים כלילות ולחפש את הדרך, את המבנה ואת התארגנות היעילה והטובה ביותר למען שכל בני האדם בין הנילוס לירדן לירמוך ולליטני יתחילו בוקר חדש עם אור של תקווה לעולם טוב יותר.
כי אם אורי זוהר שר: "הראש היהודי / ממציא לנו פטנטים" למה שלא נכוון את הדעת רק להיי טק ודומיו, ולא ננסה להמציא ישות מארגנת חדשה לבני האדם [9]?
אם לקשר זוגי יש אופנויות שונות ומגוונות, מדוע שקשר בין עמים, בין אמונות ובין דתות לא "יוליד" תפיסות חדשות שעד עתה אף אחד לא חשב עליהן?
לאחר שנברך על הנולד תהיה משמעות ממשית לאמירה "לקראת מזרח תיכון חדש" שיהא גם ערש לתפיסה חדשה ביחסי בני אדם ממוצא, מהשקפה ומאמונה שונה לחיים אנושיים יותר!
אז, בין טקס אחד למסיבה, לפני הריקודים ואחריהם ותוך כדי שמחת יום העצמאות: אני מציע, תוך שינוי קל בדברי נביא הנחמה, ישעיהו: "והוכיח לבני אדם רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא אדם אל אדם חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" [10].
אם נעיז נצליח.
אזי גם השמחה תהיה לא רק בכיכרות,
ברמקולים ועל הבמות
אלא ממש, ממש בלב פנימה.
אני מאמין!
<><><>
הארות ומראה מקום
[1] אורי זוהר שר לפי לחן של מל קלר, את המלים מאת חיים חפר.
[2] דויד גרוסמן | ביושר ובאומץ? הארץ 17/06/09, עמ' 1.
[3] גאולה כהן, "כן, ביושר ובאומץ", הארץ חלק ב' 21/06/09, עמ' 2.
[4] ובעולם המצב טוב יותר?
[5] האם הסערות המהפכות בתוניסיה, במצריים, בלוב, בסוריה, גם בתימן אינן מוכיחות ש"מדינה" אינה התארגנות הטובה ביותר לבני האדם?
[6] שבהרבה מקרים דואגים "לביתם" ולמקורביהם...
[7] http://www.news1.co.il/Archive/003-D-58957-00.html
[8] בקוסטה ריקה אשר בדרום אמריקה, אין צבא, אין מטוסי קרב גם לא טנקים. ויש משאבים פנויים רבים לתועלת העם החי שם...
[9] ואולי עדיף, שאנו, בני האדם של רחוב ובית ומשפחה, באמצעות הפייסבוק, נתחיל לחשוב אחרת למען כל בני האדם?
[10] המקור: "והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב, ד).
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
